<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רנ"א</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
עוד אמרת שנסתפק לך דין מוליאתא [פסחים ע"ד ע"א], אם הבשר הממולא והמתמלא יצא מידי דמו על מה נאסר בשולם זה בתוך זה, ומה הפרש יש בין זה לזה לבשר שנתבשל בקדירה. תשובה מן הנראה שתפסתם בידכם כדברי הרמב"ם ז"ל בזה [פ"ו ממאכ"א הי"ז] ודבריו באמת בעינינו מן המתמיהין, ומוליאתא שאמרו בריש פרק כיצד צולין, בבשר שלא נמלח כל צרכו הוא אלא כמליחת בשר שנוהגין בצלי וכענין קדשים [מנחות כ"א ע"א] שמולחו והופכו ומולחו ומעלהו, ועל כן הביאו ראיה שם [פסחים ע"ד ע"א] מנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ואמרינן מאי טעמא לאו משום דאמרינן כבולעו כך פולטו, לפי שבצלי וקדשים אין מולח אלא לשעה ומעלהו ואפ"ה קאמר רבא דאע"פ שפולטין כרעים דם בתוכו מותר דכבולעו כך פולטו. אבל בשר שנמלח במליחה לקדרה דהיינו כדי שיעור צליה וכדעת הגאונים ז"ל, בזה קים להו דיצא מידי דמו לגמרי, ואע"פ שלאחר שעור זה פולט ציר אדום אין זה דם אלא ציר אדום ושמואל קרי ליה חמר בשרא [חולין קי"ב ע"א] ומותר אפילו לכתחלה. אבל הרב ז"ל חשב להמלט ממה שהקשית אתה והצריך [פ"י ממאכ"א ה"י] הבשר המתבשל בקדרה להרתיח המים תחלה כדי שיחלט הבשר במים רותחין, וכבוד הרב ז"ל במקומו עומד שאם כן מליחה מאי מהניא דמליחה הא אמרינן דאינה מוציאה מידי דם, ואי משום חליטה אפילו בלא מליחה נמי וטורח במליחה למה, ועוד אסר לנו הרב ז"ל [שם הי"ב] לטגן עוף או גדי במחבת שכלנו נוהגין כן, ושם אי אפשר להרתיח המים תחלה, וכך נהגו בכל מקומותינו וכדומה אני שאף במקומיכם עושים כן, שעושין בשר דק דק ומערבין בבצים ומטגנין בשמן על גבי האש במחבת. סוף דבר לא ידענו דרכו של הרב ז"ל בזה, וגם כל אותה סוגיא שבריש פרק כיצד צולין מוכחת כן, והלכה למעשה בכל גלילות ארצנו להתיר אחר המליחה כמליחת בשר לקדרה ואין אנו מצריכין מליחה כדבעי לאורחא.
